שנים נאלצתי להקשיב לפלצני מקינטוש כשהם מתרברבים בעיצוב המופלא של מערכת ההפעלה שלהם, בהנדסת האנוש שצופה כל צורך של המשתמש עוד לפני שהמשתמש החליט מה הוא רוצה לעשות בכלל, במערכת הפעלה חסרת תקלות ובלה בלה בלה.
היום נכנסתי קצת לעולם המק ואחרי כמה שעות חששותיו אומתו, המערכת נבנתה לאנשים מפגרים שמעוניינים להיות עבדים של תאגיד שמכריח אותם לעשות דברים בדרך שהוא מכתיב מראש, אין שום חופש למשתמש, אתה חייב להוריד ולהתקין תוכנות בצורה שהחליטו בשבילך, מדיה אתה תצרוך רק דרך אייטונס וזה רק אחרי שתפתח חשבון אצל אפל, הגדרות חומרה אמיתיות לא קיימות בלי עבודה ברמת הטרמינל, "הנדסת האנוש" סטייל אפל משמעותה אנחנו נחליט בשביל איך כל דבר יעשה ויתפקד, אתה תחייך כי אין לך ברירה אחרת.
המערכת הזו בנויה לאנשים שרוצים לקבל מחשב כמקשה אחת, חומרה שנבחרה עבורם מראש ותוכנה חדגונית שנבנתה עבורם. אחידות היא מילת המפתח, תלם מגביל שמותווה עבורך ואין טעם להסתכל ימינה או שמאלה. אפל הוסיפו קצת נצנצים ואפקטים כדי ללכוד את כל אותן גחליליות ולמשוך אותן אל האור המלאכותי שייצרו עבורן.
אחרי שנים על חלונות, לינוקס וכל מה שבאמצע המסקנה שלי היא ש OS X זוכה בתואר המפוקפק של תחתית הביצה, לרכוש מחשב מאפל עם מערכת ההפעלה שלהם זה כמו לרכוש DVD, הוא בא עם סט פונקציות קבוע והוא יחליט איך הוא עובד. למשתמשים פשוטים בורות היא אושר אני מניח, למשתמשים שאוהבים להחליט לאן כל דבר הולך ואיך הוא יתפקד – מדובר בסיוט.
ולמה כל הסיפור הזה התחיל? כי שוב אפל החליטו שמי שרוצה לפתח אפליקציות לאייפון חייב לעשות את זה מתוך מערכת ההפעלה שלהם בלבד, יחי הכפיה.
