שנים נאלצתי להקשיב לפלצני מקינטוש כשהם מתרברבים בעיצוב המופלא של מערכת ההפעלה שלהם, בהנדסת האנוש שצופה כל צורך של המשתמש עוד לפני שהמשתמש החליט מה הוא רוצה לעשות בכלל, במערכת הפעלה חסרת תקלות ובלה בלה בלה.

היום נכנסתי קצת לעולם המק ואחרי כמה שעות חששותיו אומתו, המערכת נבנתה לאנשים מפגרים שמעוניינים להיות עבדים של תאגיד שמכריח אותם לעשות דברים בדרך שהוא מכתיב מראש, אין שום חופש למשתמש, אתה חייב להוריד ולהתקין תוכנות בצורה שהחליטו בשבילך, מדיה אתה תצרוך רק דרך אייטונס וזה רק אחרי שתפתח חשבון אצל אפל, הגדרות חומרה אמיתיות לא קיימות בלי עבודה ברמת הטרמינל, "הנדסת האנוש" סטייל אפל משמעותה אנחנו נחליט בשביל איך כל דבר יעשה ויתפקד, אתה תחייך כי אין לך ברירה אחרת.

המערכת הזו בנויה לאנשים שרוצים לקבל מחשב כמקשה אחת, חומרה שנבחרה עבורם מראש ותוכנה חדגונית שנבנתה עבורם. אחידות היא מילת המפתח, תלם מגביל שמותווה עבורך ואין טעם להסתכל ימינה או שמאלה. אפל הוסיפו קצת נצנצים ואפקטים כדי ללכוד את כל אותן גחליליות ולמשוך אותן אל האור המלאכותי שייצרו עבורן.

אחרי שנים על חלונות, לינוקס וכל מה שבאמצע המסקנה שלי היא ש OS X זוכה בתואר המפוקפק של תחתית הביצה, לרכוש מחשב מאפל עם מערכת ההפעלה שלהם זה כמו לרכוש DVD, הוא בא עם סט פונקציות קבוע והוא יחליט איך הוא עובד. למשתמשים פשוטים בורות היא אושר אני מניח, למשתמשים שאוהבים להחליט לאן כל דבר הולך ואיך הוא יתפקד – מדובר בסיוט.

ולמה כל הסיפור הזה התחיל? כי שוב אפל החליטו שמי שרוצה לפתח אפליקציות לאייפון חייב לעשות את זה מתוך מערכת ההפעלה שלהם בלבד, יחי הכפיה.

לפני כמה ימים סיימתי לראות את העונה השניה של מסודרים וכבר אחרי מספר פרקים אפשר היה להבין שיוצרי הסדרה או האנשים שמעליהם החליטו את הטעות הקלאסית שעושה כל סדרה ישראלית, להסתמך על כך שיש כבר לסדרה קהל ושיהיה רייטינג אז לא ממש חשוב שהתסריט יהיה איכותי.
העונה השניה חוזרת על העונה הראשונה, שוב פותחים סטארט אפ, שוב מוכרים אותו, שוב עושים כסף ועל הדרך מנפיצים עלילה טיפשית ומשעממת על כך שתומר הולך לכנסת. מה שעצוב הוא שלעונה השניה היה תקציב מכובד והיה אפשר לנצל את זה בשביל להעלות את הסדרה רמה, ראינו את זה בסצנות המסוקים, באנימציות של "הפיתוח" החדש, בהפקת תשדירי הבחירות של תומר אבל התפישה של הכותבים היא שהצופים שלהם מטומטים ולכן לא צריך להתאמץ, להפך אפשר למכור להם מעשיות דביליות מורידה את מסודרים לרמת הבורקס.
מה שהיוצרים של מסודרים לא הצליחו להבין, זה שלא צריך ללכת קדימה לסטארט אפ חדש ובכך חזור על עצמם ולא לחדש לנו הצופים כלום אלא לחזור אחורה בזמן בכל מני פלאשבקים ולהראות לנו את החבורה לפני שהם היו "מסודרים".
להראות לנו איך הם הכירו אחד את השני, איך ברלד היה קצין צהוב צעיר מת בצבא שנצמד לנהלים ומה קרה לו כשגיא הביא לו את הג'ויינט הראשון שלו ואיך נולד ברלד שאנחנו אוהבים, או איך שוטרים צבאיים רדפו אחרי ארז החנון ותומר הגולנצ'יק הערס הציל אותו. היו צריכים להראות לנו את הסטארט אפ הראשון בשלביו הראשונים, את הקשיים, את הרגעים שליכדו את החבורה. במקום זה קיבלנו עלילה משעממת, עם בדיחות שכבר ראינו בעונה הראשונה, עם אותן הבעיות מהעונה הראשונה ככה שיוצא שהעונה השניה הסתיימה באותו "סוף מפתיע" שבה הסתיימה העונה הראשונה. החבורה מתפרקת, נחשו איך תתחיל העונה השלישית? אם שכחת פשוט צפו בתחילת העונה שניה.
לסיום, מעצבן, מאכזב, יכל להיות הרבה יותר טוב, נורא חבל שמניחים שהצופים יאכלו כל פרק שיקרינו להם.

פורסם בלוח מודעות בבניין וולפסון שבאוניברסיטת תל אביב.

הגבתי לידידה על סטטוס הזוגיות שלה בפייסובק ומשם איזה ערס צעצוע (יוחאי יואגדנוב) שכנראה מאונן יותר מדי על התמונה שלה החליט שאני והוא צריכים לנהל דיון על האופן שבו אנשים צריכים להתבטא… אירוני למדי.
מפה זה התחיל:

וכאן זה המשיך: (מומלץ לקרוא את יוחאי במבטא צרפתי סטייל פלאטו)

לסיכום, עברייני מקלדת באשר אתם, השמרו לכם, פן תתקלו במישהו עם בלוג באמתחתו, אשר לא פרסם פוסט מספר ימים והוא מוכן להתפשר…

יום שבת, חם, הלכתי לקאנטרי.
הקאנטרי ברמת אביב מורכב משתי אוכלוסיות, סטודנטים מאוניברסיטת תל אביב וצפונבונים תושבי רמת אביב. נכנסתי לקיוסק בקאנטרי ובעודי סורק את מקרר הגלידות מתרחשת הסיטואציה הבאה, נכנסת בחורה צפונבונית סוג ג' (בלונדית עם עיניים כחולות אבל מכוערת בכל זאת) עם חבילת קרקרים חצי ריקה וניגשת למוכר. היא פונה למוכר ומבקשת להחליף את חבילת הקרקרים במשהו אחר והמוכר שואל מדוע? והיא עונה "לא טעים לי" המוכר ההמום ניסה להסביר לה שהיא כבר פתחה את החבילה ואכלה חצי ממנה אז זה קצת מאוחר להחליט שמשהו לא טעים. ובכל זאת היא מתעקשת "לא טעים לי". המוכר מנסה להסביר לה שהיא פתחה את החבילה, המוצר לא מקולקל ושאף אחד לא הכריח אותה לקנות את הקרקרים אז הוא לא יכול להחליף לה רק בגלל שזה לא טעים לה. ואיך הגיבה הצפונפלוצית? "לא טעים לי!". לאחר כמה דקות ועוד כ10 "לא טעים לי" היא ביקשה את המנהל וכשהוא הגיע ונוכח לגלות שהוא עומד מול מפגרת רמת אביבית שנולדה עם כפית פלטינה מועשרת בפה, הוא הסביר לה שוב שאי אפשר להחליף לה את זה אז היא שאלה ברצינות אם הוא רוצה את הקרקרים לעצמו ובתמורה שיביא לה משהו אחר. המנהל שהוכיח את עצמו כחסר עמוד שדרה החליט "לפצות" אותה בבמבה גדולה בתקווה שזה כן יהיה טעים לה.

המסקנות שהתקבלו הן,
1. לא יזיק לשלוח את רוב אוכלוסיית רמת אביב להשתלמות של חצי שנה בפריפריה.
2. אנשים עשירים הם האנשים הכי קמצנים בעולם, הם ילחמו על כל שקל שהם הוציאו וכנראה עקב כך הם עשירים.
3. עקשנות וטמטום זה שילוב מנצח.
4. צריך לשרוף את הפוסטמה ואת המנהל שבסוף נתן לה במבה גדולה.

אתמול הייתי בהרצאה בנושא יזמות שבה בין היתר הוזמן לנאום יזם העל (פחחח) המקומי שחר בר דוד, ממקימי האתר מקושרים. שחר, ערס לייט, יחצן מסיבות שבקושי הצליח להשתלט על מצגת פאורפויינט במחשב מגדיר את עצמו כיזם על בתחום האינטרנט, ולדבריו האתר מקושרים היה קיים הרבה לפני פייסבוק ומייספייס ולמעשה פייסבוק העתיק את מקושרים. בדיקת היסטוריית כתובות האתרים מראה שהכתובת thefacebook.com הכתובת שאיתה פייסבוק עלה לאוויר קיימת מינואר 2002 ולעומת זאת הכתובת mekusharim.co.il קיימת רק מאוקטובר 2006. רוב ההרצאה, אם אפשר לקרוא לה כך התעסקה בעניין ששחר הוא לא בעל תואר אקדמאי ולא למד באוניברסיטה ולא רכש השכלה גבוהה ולא ולא ולא ולא ובכל זאת האינטרנט בישראל ובכלל נמצא איפה שהוא היום בזכות שחר בר דוד, דברי טעם בעניין איך כדי לפתח מיזם אינטרנטי חדש לא נאמרו. אני לא חושב שיש לו מושג בעצמו למה האתר הצליח, כפי שנאמר גם תרנגול עיוור מוצא לפעמים גרגר.
שחר בר דוד הרוויח כמליון שקלים ממקושרים, סכום יפה אך לא מספיק יפה בשביל שאצטרך להקשיב לטפיחת השכם העצמית שלו במשך 45 דקות.

השבוע רק הגיע לחצי וכבר אפשר לסכם אותו כשבוע מעפן, רצף של טעויות בטור הנדסי.
הטעויות הגדולות של השבוע הן:
1. רכישת אייפון דור 3 8 ג'יגה ב400 דולר, אומנם זה מכשיר מגניב ביותר והמחיר שהשגתי אותו הוא מחיר מציאה אבל כשאתה סטודנט 400 דולר זה המון והרבה מדי לפלאפון שאם נודה בעובדות הטכנולוגיה שהוא מציע היא דיי מיושנת ולא בפרופורציה למחיר שלו.
2. רכישת חלב 0% שומן של תנובה, הדבר הזה הורס לי את הנס קפה של הבוקר מתחילת השבוע, יש לחלב טעם לוואי מעיק ביותר, חוזרים ל3%.
3. יצאנו ביום שני ללימה לימה באופן ספונטני, ובאופן ספונטני עוד יותר לבשתי חולצה וורודה, 10 שניות לאחר שנכנסנו למועדון הבנו שזה ערב גייז.
4. שלוש חתונות בחודש וחצי הקרוב, ונכון לעכשיו מספר הפיצות שאכלתי השבוע כפול ממספר הפעמים שהלכתי למכון הכושר. יש לציין שפיצה האט לא רואה ממטר את פיצה מטר.
5. עיצבנתי את גוגל, והם עשו לי נו נו נו.
6. גררתי את עצמי ליריד תעסוקה מיותר בחום של תל אביב בצהרים רק בשביל לשמוע שיש מיתון ושכרגע אין צורך בסטודנטים שנה ראשונה, או בכלל.
7. אני כותב בבלוג הזה שממילא רק אימא שלי קוראת (סתם, גם היא לא) במקום ללמוד לחדוא, אלגברה ושאר מפלצות.

על מנת לשמור על האיזון הקוסמי אני חושב שהיקום צריך לפצות אותי עכשיו באיזו סטודנטית זרה משוודיה, נחכה ונראה.