עבאדי

יום שבת, חם, הלכתי לקאנטרי.
הקאנטרי ברמת אביב מורכב משתי אוכלוסיות, סטודנטים מאוניברסיטת תל אביב וצפונבונים תושבי רמת אביב. נכנסתי לקיוסק בקאנטרי ובעודי סורק את מקרר הגלידות מתרחשת הסיטואציה הבאה, נכנסת בחורה צפונבונית סוג ג' (בלונדית עם עיניים כחולות אבל מכוערת בכל זאת) עם חבילת קרקרים חצי ריקה וניגשת למוכר. היא פונה למוכר ומבקשת להחליף את חבילת הקרקרים במשהו אחר והמוכר שואל מדוע? והיא עונה "לא טעים לי" המוכר ההמום ניסה להסביר לה שהיא כבר פתחה את החבילה ואכלה חצי ממנה אז זה קצת מאוחר להחליט שמשהו לא טעים. ובכל זאת היא מתעקשת "לא טעים לי". המוכר מנסה להסביר לה שהיא פתחה את החבילה, המוצר לא מקולקל ושאף אחד לא הכריח אותה לקנות את הקרקרים אז הוא לא יכול להחליף לה רק בגלל שזה לא טעים לה. ואיך הגיבה הצפונפלוצית? "לא טעים לי!". לאחר כמה דקות ועוד כ10 "לא טעים לי" היא ביקשה את המנהל וכשהוא הגיע ונוכח לגלות שהוא עומד מול מפגרת רמת אביבית שנולדה עם כפית פלטינה מועשרת בפה, הוא הסביר לה שוב שאי אפשר להחליף לה את זה אז היא שאלה ברצינות אם הוא רוצה את הקרקרים לעצמו ובתמורה שיביא לה משהו אחר. המנהל שהוכיח את עצמו כחסר עמוד שדרה החליט "לפצות" אותה בבמבה גדולה בתקווה שזה כן יהיה טעים לה.

המסקנות שהתקבלו הן,
1. לא יזיק לשלוח את רוב אוכלוסיית רמת אביב להשתלמות של חצי שנה בפריפריה.
2. אנשים עשירים הם האנשים הכי קמצנים בעולם, הם ילחמו על כל שקל שהם הוציאו וכנראה עקב כך הם עשירים.
3. עקשנות וטמטום זה שילוב מנצח.
4. צריך לשרוף את הפוסטמה ואת המנהל שבסוף נתן לה במבה גדולה.